חפש

__________________________________________________________

ג'ון ליר

תמליל הראיון



דף זה הינו גירסה מחודשת מתוך המקור- Project Camelot publication.


טסים לעבר השמש עם ג'ון ליר
מתוך ראיון מצולם

לאס וגאס,אוגוסט 2006

צילום,עריכה ובימוי:קרי קסידי וביל רייאן

John Lear's study

קרי קסידי:אנחנו מובלים לחדר העבודה המדהים של ג'ון.יש לו טלוויזיות על כל הקירות.יש לו תמונות של מטוסים,אנשים מפורסמים,המשפחה שלו...Groom Lake

ביל רייאן:כאן אנחנו רואים תמונה של איזור 51,זו תמונה אמיתית ברזולוציה גבוהה באורך של 4 מטרים,תמונה מדהימה שנלקחה ממקום שנקרא אני מאמין "freedom ridge"
המקום הזה סגור היום לציבור אבל מישהו השתדל כאן מאוד וצילם תמונות יוצאות דופן.


וכאן יש עוד משהו שבהחלט תפס את תשומת ליבי.תמונה של מטוס האף-19 שלא אמור להיות קיים.ג'ון מתעקש שמשתמשים במטוס הזה בהחבא...F-19

קרי:ומה שנראה כמו מטוסים שהוא אוהב,המטוסים שהוא הטיס.הוא אדם מאוד מסתורי.יש לו הרבה מאוד קשרים סודיים ואי אפשר לדעת מה הוא הטיס ומה הוא תולה על הקיר כי הוא פשוט אוהב איך שזה נראה

NASA moon photoביל:הנה תמונה של הירח.באורך 90 ס"מ על 60 ס"מ ברזולוציה גבוהה מאוד ובמילותיו של ג'ון:זה לפני 'טיפול' של נאס"א וכאן...

מה שקרה הוא שברגע שהתיישבנו ג'ון מיד התחיל לדבר,לא על שלושה אסטרונאוטים שנהרגו באש מעט לפני שיגור המעבורת 'אפולו' ב-27 בינואר 1967 אלא על ארבעה אסטרונאוטים.נאס"א מעולם לא הודתה בקיומו של האסטרונאוט הרביעי.
כל העסק עבר בשתיקה מסיבה מאוד מסויימת...והנה ג'ון שיספר את הסיפור שלו.

האסטרונאוט הרביעי/הגופה הסודית של האסטרונאוט

ג'ון ליר:זה הסוד השמור ביותר,ואני מתכוון שמור ביותר.עכשיו,תדמיינו את כל החבר'ה בחדר השליטה...כולם בין הגילאים 25-35,עברו מאז 40 שנה אז עכשיו הם צריכים להיות בני 65 ו-75,כל כך הרבה מהם עדיין חיים.אני לא יודע אם הם עדיין "בענייניםJohn Lear".

קרי קסידי:אתה טוען שהם ידעו מה קרה?

ג'ון:כן,בהחלט.כלומר,כולם היו שם.הם שמעו,אני לא יודע אם ראית את הדברים שלי באינטרנט על...

קרי:כן

 ג'ון:אני מניח שגאס גריסום אמר: או.קי מטומטמים,הרגתם אותנו,אנחנו מתים.אפשר היה למנוע את האש ולא עשיתם את זה.היה לו מספיק זמן להגיד את זה.וכל ההקלטות של אפולו,כל הדברים האלה,החומר על התאונה,הרבה דברים קרו.והאי-מיילים שקיבלתי על זה מקלארק מנוסחים מאוד בזהירות,אתם יודעים,הוא היה מאוד מאוד זהיר לגבי מה שהוא אומר אבל לדעתי הוא השתדל לספר את מה שקרה בלי להשתמש ביותר מדי מילים.

למעשה שאלתי אותו מה היה השם של האסרונאוט הרביעי,
אף פעם לא נתן לי את התשובה,אבל גיליתי מי זה היה ממקורות אחרים.אז...

קרי:האם אתה יכול לאמר את השם?

ג'ון:לא,והסיבה היא שאני רוצה שמישהו ייגש אלי ויגיד "אני יודע מי זה היה" ואז יגיד את השם

קרי:וואו,נשמע טוב,אם נשמע משהו בכיוון נוכל לשלוח לך מייל ,אולי?

Grissom, White and Chaffeeג'ון:בהחלט.אז,העובדה המעניינת...הסיבה שהם לא יכלו לדבר על האסטרונאוט הרביעי...וכמובן כשהאש פרצה,המועצה לביטחון לאומי כיתרה הכל במשך 45 דקות,באותו הזמן הם הוציאו את הגופה החוצה ואז הם שיחררו את האיזור והחקירה הרשמית החלה.
תקראו דרך כל התרחישים ותוכלו לראות איך 45 הדקות משתלבות שם,כשהם לקחו את הגופה החוצה.והסיבה שהם לא רצו שמישהו ידע על הגופה בגלל שהוא היה חלק מתוכנית סודית,לכן,אם מישהו היה מגלה את הגופה הוא היה תוהה...מי הוא,מה השם שלו?מה הוא עשה?איך זה שהוא לא רשום?זה היה חושף את כל סיפור הכיסוי.לכן הם לא יכלו להרשות לעצמם...

קרי:אז הגופה הסודית של האסטרונאוט היתה חלק מהסתרה רצינית.אני ראיינתי את גארי מקינון והוא גילה פרטים על זה

ג'ון:הוא סיפר לנו הכל!אני לא מבין איך אנשים לא מחברים את כל החלקים ביחד

קרי:כן,יפה מאוד,יפה מאוד

ג'ון:גארי יודע את כל פרטי הסיפור.זה מאוד מעניין שגארי יצא החוצה באותה תקופת זמן שחשפתי את האסטרונאוט הרביעי

קרי:באמת?באותו הזמן?

ג'ון:טוב,זה היה באותה מסגרת זמן פלוס-מינוס כמה חודשים.אז גארי...

בהחלט הייתי שמח לדבר עם הבחור הזה.הוא מדבר על הקצינים שאינם מכדוה"א ו...אני מתכוון שהסיפור פשוט מתחבר.אנחנו טיפשים למדי אם אנחנו לא יכולים לחבר את הכל ביחד

דולסה

קרי:(צוחקת)בהחלט.אנחנו רוצים לדבר קצת גם על דולסה,ומה אתה יודע על דולסה?ואני יודעת שאנשים אומרים שהסיפור של פול בנוויץ' פשוט לא קרה.ואני יודעת שאתה אישרת שזה אכן קרה ושבנוויץ' צדק.

ג'ון:הוא צדק.התעסקתי עם זה לראשונה כשנכנסתי לתוך כל העסק של העבמ"ים מצאתי את עצמי בקרסטון-קולורדו עם לינדה האו והיו עוד כעשרה מאיתנו שם.מישהו תרם את הדירה בקרסטון שהיתה בשימוש ע"י מכון אספן לטובת מפגש לימודי ומחקרים ונפגשנו שם למשך שלושה או ארבעה ימים ודיברנו על מה שקורה,מה אנחנו צריכים לעשות בנוגע לתחום חקר העבמ"ים ואיך כל אחד יוכל לתרום.ובסופו של דבר עזבתי שם ונסעתי עם לינדה...ו,אה,בזמן שהיינו שם תום אדאמס...את יודעת מי זה תום?

קרי:לא

ג'ון:הוא היה אחד מהמבינים ביותר במקרים המוזרים הנוגעים לעבמ"ים,השחתת בקר וכל השאר. ב-1987-88 הוא הוציא עלון בשם "סטיגמטה" זה היה משהו מיוחד.בכל מקרה,הוא הושיט לי פתק ואמר:ג'ון,מישהו התקשר אלי מלאס וגאס ואולי אתה רוצה לעקוב אחרי המקרה הזה,כי אני לא יכול לעשות את זה.
והפתק היה כתוב בכתב יד והופיע בו מקום בשם דולסה,ומה שאני זוכר מהפתק שהיה כתוב:"מסדרונות,לאורך מסדרונות שנמשכו לנצח".וואו,זה תפס את הדמיון שלי.בכל אופן,אני נוסע עם לינדה האו.וירדנו לאלבקורקי ואנחנו מחפשים את ארני אדוארדס ואנחנו מדברים איתו

קרי:דרך אגב,הוא עדיין בחיים?

ג'ון:את יודעת,אין לי מושג.אבל הוא היה כל כך ישר וכנה.הוא אמר שהוא מאמין לבנוויץ'.הוא דיבר על המקרה שבו הרדארים שלנו נסגרו לתקופה ארוכה ואני שואל אותו::"מה אתה חושב שקרה שם?" והא ענה:"אני חושב שהבאנו 'ספינה שחורה' דרך שם והם לא רצו שזה יראה ע"י הרדאר ואני אמרתי לו: "איך אתה אדם בדרגת קולונל שמשרת בחיל האוויר יכול להגיד דבר כזה? והוא ענה:"בזה אני מאמין".
אז בכל מקרה,עוד דיברנו על כל מני דברים ואז לינדה ואני נסענו לרוזוול וזו היתה נסיעה מעניינת.אנחנו בדרך לרוזוול ואנחנו כעשרה מייל צפונית לקורונה והנה מגיע מטוס מסוג A-7 יורד לכיוון שלנו ומזמזם,ואני מסתכל עליה ואומר "לינדה,איך זה יכול להיות שזה קורה לנו?"
אני מכיר את ה- A-7 הם חלק מטייסת הקרב של מטוסי חמקן F117A בטונפה.
בכל מקרה,אנחנו פונים לקורונה,וממשיכים לסוע על הכביש הקטן הזה ואז בדרך עפר לכיוון הכביש הראשי שמגיע מהכביש המהיר לרוזוול.אנחנו מגיעים כמעט עד הפניה לחווה של 'מאק ברזל' ואנחנו קופצים בכביש עפר והנה פרה מתה ואז פרה נוספת מתה ועוד פרה מתה...

קרי:הו,אלוהים

ג'ון:זאת אומרת,יש שם 30 פרות מתות.ואנחנו ניגשים אליהן ואין שום סימן ברור של הטלת מום.והמשכנו בדרך לכיוון החווה של 'מאק ברזל',מה שהיתה בעבר החווה שלו ודיברנו עם האיכר שם והוא אמר:כן,טוב אנחנו לא יודעים מה קרה.פנינו למשרד הוטרינר הארצי לגבי המחלה המסויימת הזו,איך שלא קראו לה".בכל מקרה,מאוחר יותר לינדה יצרה קשר עם מישהו שגילה שזו לא היתה יכולה להיות המחלה הזו כי אז האיזור היה נסגר לפחות ברדיוס של 50 קילומטר משם.אז זה היה רק אחד הדברים הקטנים המעניינים.אח"כ הלכנו ודיברנו עם קליפורד סטון שאותו אני מכיר

קרי:אה,באמת?

ג'ון:ואז חזרתי...

קרי:קליפורד סטון יודע על הסיפור של דולסה?

ג'ון:כן,בטח.קליפורד יודע הכל,אז הלכתי...אני חושב,אני מנסה להיזכר אם נשארתי בבית של בנוויץ' לפני שזה קרה או אחר כך,אבל בשלב מסויים ביליתי בבית שלו,איתו ועם אישתו במשך יומיים.הקשבתי לסיפור שלהם,ביליתי איתם זמן רב,הסתכלתי בכל התמונות,כל אלו שמראות צלחות מעופפות ממריאות באיזור איחסון הנשק במנזנו וגם נוחתות.תמונות נהדרות.מודפסות בגודל 8X10 בחור בשם כריס למברייט החזיק אותם לאחרונה ברשותו ,ממה שאני יודע.התכוונתי לגנוב אותם מכריס אבל החזרתי אותם בחזרה.יש לי אחד או שניים מאלה בגודל
4X5 ס"מ

קרי:הן ברשותך?

ג'ון:(מניד לחיוב בראשו),בכל מקרה נפרדתי מבנוויץ' והוא נתן לי צילום רנטגן גדול של מה שהנערה ענדה על צווארה ואני נתתי לו בזמן שהייתי שם,ואני לא יודע מה הוא עשה עם זה.בכל אופן,אני מגיע לדולסה,מצלצל לגייב וואלדז,אומר:"אני כאן".הוא אומר:אני יוצא לסיור הלילה בין השעות 10:00-06:00 בבוקר,אתה רוצה לבוא איתי? אמרתי:"כן",אז הוא הגיע ואני אומר:"קוראים לי ג'ון ליר" והוא אומר:אני יודע מי אתה.אני זוכר שהיית כאן לפני 20 שנה במטוס 'ליר' ואני אומר:"באמת?" והוא עונה:כן,הבאת סטייקים לדין מרטין ולחברה שלו.ואני נזכר:כן,הטסתי טיסת שכר,הזיכרון שלי התרענן.שכרו את שירותי להטיס צ'ארטר מ'ואן נייס' כדי להביא סטייקים טריים ואת חברתו של דין מרטין לאתר הצילומים של סרט שדין צילם בדולסה.וגייב זכר אותי משם.

קרי:מדהים

ג'ון:אז נכנסנו למכונית שלו ואלו היו שמונה השעות הכי מעניינות בנסיעה בדרכים הקטנות והמפותלות.הכל היה חשוך מסביב,ואנחנו מדברים על בנוויץ',ארני אדוארדס...ו,מה שמו של הבחור?...דוטי מור,על כל העסק.זו היתה נסיעה פשוט מעניינת.עצרנו לאכול צ"ילי ירוק במסעדה מכסיקנית קטנה.בכל מקרה,למחרת השלמתי כמה שעות שינה ואח"כ היתה לי מכונית שכורה וניסיתי להגיע ל'ארצ'ולטה מסה' מה שחיפשתי שם:רציתי לראות את הנקודה שכלי הטיס הגרעיני התרסק.זה נראה בבירור.אתה יכול לראות את העצים שהוא פגע בהם.מצאנו עט עם לוגו של הממשלה שם.היו כל מני ראיות לכך שזה קרה,אבל זה היה באמצע החורף והיה לי רכב דו-גלגלי וניסיתי לעלות לשם בדרך צדדית וכמעט התהפכתי לתוך הקניון,ככה שיצא שלא עליתי לשם אי-פעם.

קרי:המקום לא היה מאובטח אז?

ג'ון:לא.ואני לא חושב שגם היום.

קרי:אה,באמת?מעניין...

ג'ון:אני לא יודע.אני יכול להראות לך את המקום שממנו התכוונתי לעלות לשם.בכל אופן,חזרתי לווגאס ויצרתי קשר עם ברוס ועוד אישה שמספרת לי את כל הסיפור על...איך קראו לו,קסטלו?זה שם המשפחה שלו?מי שעבד בדולסה?

קרי:כן,זה נשמע נכון

ביל:יש את קוסטלו ויש את שניידר.שניהם יצאו החוצה עם הסיפור שלהם לקהל הרחב.

ג'ון:דיברנו במשך ימים,שבועות,חודשים.והאישה הזו נתנה לי רישומים בעיפרון של מה שהיא ראתה בוידאו או של מה שקסטלו תיאר לה.בסופו של דבר אלו היו המסמכים הנוגעים לדולסה.אלו היו הרישומים שלי.
ציינתי את זה באיזה שרשור באינטרנט לפני כמה ימים.הטקסט מתוך המסמכים של דולסה נמצא באינטרנט וזה מה שהקלדתי ממי שקסטלו סיפר לה את הסיפור.ואני מזהה את מכונת הכתיבה שלי.אותה מכונת הכתיבה שנמצאת אצלי במוסך-זה IBM מסוג שנקרא 'אקזקיוטיב' והיה בו ריווח פרופורציונלי...

קרי:כן

ג'ון:ואתם יודעים,אלו היו הציורים שלי.עשיתי רישומי דיו מהרישומים בעיפרון.עדיין יש לי את הציורים בעיפרון.אני חושב שנתתי לוואל את רישומי הדיו.לא ראיתי אותם,אבל הם עשויים להיות בסביבה,אני לא בטוח.אני שומר הרבה קבצים בחוץ בגראז',קבצים חוקיים.כוננית עם ארבע מגירות,שתיים או שלוש מתוכן מלאות בחומרים האלו.

קרי:מה הסיבה שלא נוגעים בך?קודם כל,למה אתה חושב שאתה יודע כל כך הרבה ולמה אתה חושב שהממשלה מאפשרת לך להתנהל כך?

ג'ון:הם לא מתעסקים עם אינפורמציה מ'יד שניה'.הם אחרי פיל שניידר כי הוא היה שם,ואני לנצח אכה על חטא על שלא נתתי לפיל שניידר מספיק תשומת לב כי הוא היה ממש כאן.הוא ישב כאן וסיפר לי את הסיפור שלו.זה לא שלא האמנתי לו,זה היה משהו בסגנון:כן,אולי,אתה יודע.וחבל מאוד כי היה לו את הסיפור והלוואי והייתי מקדיש לו יותר זמן ממה שעשיתי.
זה קרה גם עם אדם נוסף שגם לו לא נתתי את מרבית תשומת הלב:יוהאוס,ביל יוהאוס.הוא בא לכאן לפני שנים וסיפר לי כל מני דברים,וזה ברור שלא האמנתי לו עד יותר מאוחר כש..איך קוראים לו? הבחור מאיזור S4?

קרי:אתה מדבר על דן?

ג'ון:דן...עד שישבתי כאן,וצפיתי בשעתיים-שלוש מהקלטות וחשבתי לעצמי,הבחור הזה היה שם.אף אחד לא מסוגל להמציא את זה סתם

קרי:לא

דן בוריש

ג'ון:הסיפור של דן בוריש הוא פשוט,אבל מורכב.הוא היה שם.הוא עבד שם.הקשבתי לא מזמן לג'ורג' נאפ.קראתי את החומר שלו ATS-ב
והוא מבקר את דן בוריש בצורה קשה.זה מצער .

קרי:יצא לך לצפות בראיון שעשיתי עם דן?זה יצא ממש בימים האחרונים,כדאי לך להעיף בזה מבט.מדובר בכשעתיים וחצי של עדות אינטנסיבית

ג'ון:התיאור של איזור 51 ן-S4 אין שום ספק בעיני שהוא היה שם.אבל משהו קורה עם דן,הם עושים איתו משהו וכל זה משתלב עם פרוייקט 'סרפו' (serpo).

קרי:אתה חושב ככה?

ג'ון:אני חושב ש..ואת יודעת,זה הכל אג'נדה אחת גדולה של דיסאינפורמציה.אבל השורה התחתונה היא שדן בוריש היה שם,עבד שם,וזה מאוד מעניין.חבל מאוד שאנשים ששומעים את הסיפורים האלה מבחינתם זה שחור או לבן.

קרי:נכון

ג'ון:אתה לא יכול לדעת שישנם חלקים שהם נכונים ואחרים שהם דיסאינפורמציה.

קרי:בדיוק...

ג'ון:הם רוצים את זה ימינה או שמאלה,נכון,רע,טוב.אני מצטער מאוד שזה כך.אבל לג'ורג' נאפ,שאני מכיר שנים רבות יש רעיונות טובים.הוא עשה עבודה מצויינת אבל נראה שהוא תמיד נמצא שלוש שנים מאחורי. לוקח זמן להבין,להעמיק בתוך כל זה

איך ג'ון התחיל לחקור עבמ"ים

קרי:אז,איך בעצם הגעת לעסוק במחקר?כי היית טייס.היו לך הרבה דברים אחרים להתעסק איתם.מה היה ה"טריגר" שהכניס אותך לתוך התחום הזה?

ג'ון:דיברתי על זה באינטרנט.סיפרתי מה קרה.הייתי בצד השני של העיר עם ידיד שלי בשם אל ניואל.התאמנו אז בירי למטרה.נפגשנו בימים ההם... היה קונגרס ירי בינלאומי גדול ובילינו הרבה מאוד זמן ביחד.
באחת מהפעמים הייתי אצלו בבית והיה ספר על השולחן שנקרא "זמן חסר" מאת באד הופקינס.הרמתי את הספר ואמרתי:"זה די מעניין". תראו,תמיד התעניינתי מעט בצלחות מעופפות אבל לא עד כדי כך.מתברר שאבא שלי היה שם ממש.זאת אומרת,אמא שלי היתה מאוהבת בהוייט ונדנברג,אחד מה- מג'סטיק 12 (MJ12).
הוא היה בבית וגם ג'ימי דוליטל.אבא שלי היה במועצת המנהלים של קליניקת לאבלייס.רנדי לאבלייס היה רופא מנתח במרכז רייט פטרסון כאשר אירע המקרה ברוזוול.הם שלחו אותו לאלבקורקי להקים את מכון לאבלייס.במכון הזה עשו את הנתיחות של הגופות.וכל הקבוצה היתה שם,אתם יודעים,אבא שלי,ג'ימי דוליטל,הוייט ואנדנברג,כל החבר'ה האלה היו יחד.

קרי:הו,אלוהים...האם אבא שלך עדיין בחיים?

ג'ון:לא,הוא נפטר ב-1978

קרי:אה...

ג'ון:הוא דיבר על זה כל הזמן,אבל הוא לא פירט יותר מדי.הוא ירד לבוגוטה ב-1953 והכריז שהוא חושב שעבמ"ים הם אמיתיים ועשה דבר או שניים וכמובן שMJ12 ירדו על ביל "אתה לא יכול להגיד את הדברים האלה" "ובכן,אני לא אומר שום דבר יותר מכל אחד אחר" "כן,אבל ביל אתה לא יכול לעשות את זה". כנראה שהוא התעניין בכל נושא ה'אנטי גרביטי'(נוגד כח המשיכה).יש סרט וידאו שמסתובב באינטרנט שמציג את אבא שלי נותן הרצאה,רואים את אמא שלי עומדת מאחוריו ותמונות של צלחות מעופפות על הלוח במכון מונסון לפני קבוצה של מדענים.

קרי: וואו

ג'ון:הוידאו הזה מראה עוד דברים כמו מדענים שעובדים על עץ בלזה ורקמות,דברים של עבמ"ים,עושים אני לא יודע מה,אבל יש לוח שנה וזה ברור שמישהו מנסה להגיד לנו משהו.על לוח השנה הימים מסומנים ב-איקס  וברור שמי שהוציא את הקלטת אומר לנו משהו חשוב,שניסו לפתח משהו שהוא בעל חשיבות או צריך היה לפתח,אז...

קרי:אז ראית את הספר הזה על השולחן של החבר שלך...

ג'ון:כן."הזמן החסר".אז הרמתי אותו וקראתי אותו וזה פגע בי כמו מכת ברק:החומר הזה הוא אמיתי,זו המציאות.זה מה שקורה עכשיו.אני חושב שזה היה בשנת 85' או משהו כזה.באותו הזמן בדיוק היה לנו מפגש כאן בלאס וגאס של הטייסים מדרום מזרח אסיה ונתקלתי באחד מהטייסים הלוחמים (ravens)

אתה יודע מי הם היו?אלו היו החבר'ה שטסו בלאוס

גרג וילסון היה אחד מהם,יצא לי לדבר איתו "היי,איפה היית?"וכאלה,אתם יודעים.הוא ענה:הייתי בבנטווטרס" "היית שם ב1980?" הוא ענה:הייתי שם,לא ראיתי את זה נוחת אבל אני מכיר את הבחורים שראו.אמרתי:"אתה מתכוון שזה אמיתי?" הוא ענה לי:כן,ג'ון זה אמיתי

אז,באותו הזמן מצאתי את עצמי עובד בניו יורק עבור חברת התעופה הזו,התקשרתי לבאד הופקינס ואמרתי לו:"אני רוצה לדבר איתך""או.קי". בדיוק חזרתי מנסיעה מטורפת לאירופה.היתה לי את המזוודה הגדולה שלי ותיק היד שאני לוקח בטיסות ובמקום ללכת לדירה שגרתי בה ולשים שם את החפצים הגעתי לדירה של באד,אני מצלצל בפעמון הדלת,הוא פותח ושואל:"ג'ון ליר?" "כן".והוא שואל:מה כל זה?" הוא פחד שאני עומד לעבור לגור אצלו.
בכל אופן,ביליתי איתו את שארית הערב,והוא ערך רגרסיה.הוא אמר לי:לא יכול להיות שאתה כל כך מתעניין אבל לא מעורב בעניינים האלה...אבל הוא לא מצא שום דבר ,וככה החלו ההרפתקאות שלי עם באד הופקינס.
כל ההתרחשויות האלו קרו באותו זמן.זה היה...אלו היו שנים משוגעות.

קרי:אתה גם הכרת את ביל קופר.נראה שהיית מיודד עם כל מי שהיה 'משהו' באותה התקופה

ג'ון:כן.עבדתי ב'פרנט' באותו הזמן.ג'ים ספייסר היה המנהל של 'פרנט' פירסמתי את ההיפותיזה שלי ב'פרנט' ואז ביל קופר התקשר ואמר:"אני יכול להעיד על- שכחתי כמה בדיוק הוא אמר 50 אחוז או 100 אחוז מדבריו של ג'ון ליר".אז הצעתי לו להיפגש.הוא הגיע,ישבנו ודיברנו והוא אמר לי,באותו הזמן ביל היה שפוי לגמרי ורציונלי.הוא סיפר לי שהוא היה הבחור בפרל הארבור שכיוון את המצלמה והוציא את המסמכים מהכספת עבור תדרוך של בעלי דרגות בכירות בחיל הים שהגיעו לשם.חמש שנים מאוחר יותר,הוא מספר שהוא היה קצין המודיעין שהעביר את התדרוכים בעצמו.הוא לא היה.הוא בסה"כ היה אחד מהאנשים במשרד שהיה אחראי על המקרן.והיה לו המפתח לכספת.הוא אכן קרא את כל המסמכים.ואח"כ הוא תפס את מה שאנחנו מכנים מחלת העבמ"ים' שזה משהו שאנחנו מקבלים... יש לנו ביקוש רב בתור מרצים וכבר סיפרנו את כל מה שאנחנו יודעים,אז עכשיו אנחנו צריכים "להמציא" קצת יותר כדי לשמור על העניין.

להיות אדם מבוקש זה עניין ממכר,אז אתה מתחיל "להוסיף" דברים וזה נקרא 'מחלת העבמ"ים' וזה מה שקרה לביל.הוא התחיל להמציא דברים.

בוב לזאר ואיזור 51Bob Lazar

ג'ון:בערך באותו זמן,בוב...פגשתי את בוב בקיץ של 1998.

קרי:בוב לזאר?

ג'ון:כן.בוב ישב ביחד עם ג'ין האף.ג'ין האף התקשר אלי ואמר:"היי,אני יכול לקבל עותק מחומר העבמ"ים שלך?"ואני עניתי לו"ג'ין,אני בדיוק עוזב את כל העסק הזה,אישתי כבר מאבדת סבלנות..." אז הוא אמר:טוב ,במקרה שאי פעם תצטרך הערכת מקרקעין על הבית שלך אולי נוכל לסגור עיסקה ביחד.." שאלתי:"אתה שמאי מקרקעין?" באותו הזמן הייתי זקוק לאומדן על הבית כדי לקבל משכנתא שניה,כי הייתי לגמרי בלי כסף.הוא אמר "כן". אז אמרתי לו:"תשמע,אני אתן לך את כל החומר שלי אם תיתן לי הערכה על הבית". ומאז אותו יום הוא זכר לי את זה,כי לא היה לו מושג עד כמה הבית היה גדול.

קרי:(צוחקת)

ג'ון:הוא טוען שהוא קיבל את הצד הפחות טוב בעיסקה,אבל כשהוא הגיע,הבחור שהחזיק את סרט ההקלטה היה בוב לזאר

קרי:הו,אלוהים...

ג'ון:ואז אני מסתכל בקורות החיים שלו.בעודנו מדברים הוא נתן לי את זה.אז ראיתי,את מבינה,את התואר מMIT ואת התואר מ calltech
 אבל כל הדברים האלה ביחד עם בנוויץ' וכמה מהתמונות נגנבו 

קרי:מהבית שלך?

ג'ון:כן,מהבית הזה.הם בילו...מי יודע כמה זמן הם חיטטו כאן במשרד והוציאו דברים מתוך התיקים שלי

קרי:וואו!

ג'ון:כל מני דברים התגלו כחסרים,אותו הדבר אצל בוב בבית.אנשים שהכרנו בחברת הטלפונים,את יודעת,גילו אצל בוב מכשירי האזנה בכל הבית.

קרי:אז גם היום אתה סורק את כל הבית?אתה מחפש השתלות מיקרופונים ודברים כאלה,או שאתה פשוט לא טורח יותר?

ג'ון:לא,אני לא טורח.אבל הגיע בחור מחברת הטלפונים שנשלח לחבר קו לבנות שלי,הוא הגיע יום אחד בתקופה שאני מספר עליה והוא אומר:ג'ון,יש לך האזנה על הטלפון.עניתי:כן,אני יודע.הוא אמר:תראה,אני אשמח לגלות לאן זה מחובר.עניתי לו:אתה מוזמן אז הוא חוזר אחרי חצי שעה ואומר לי:זה לא מהאיזורים של מונרו,הוליווד או בוננזה,זה יותר רחוק.והוא אמר:אני אגלה מאיפה זה מגיע,עניתי לו:זה בסדר,אתה לא חייב,אני יודע שיש עלי האזנות.אל תדאג בקשר לזה.והוא מתעקש:לא,אני רוצה לגלות.
אז הוא חוזר למחרת ואומר:ג'ון,יש עליך האזנה  דרך המחשב המרכזי והוא המשיך:"הלכתי לבוס שלי וסיפרתי לו "על זה והוא אמר לי "אם אתה רוצה לשמור על העבודה שלך אז תסתום את הפה"

קרי:וואו

ג'ון:הוא המשיך ואמר לי :אז,אני שומר על הפה שלי אבל אני מספר לך שיש עליך האזנה דרך המחשב המרכזי ואין על זה שום ניירת,והוא ממשיך:חיפשתי את הניירות עם חותמת האישור להאזנה ואין להם כזה דבר.
בכל אופן,אני נפגש עם בוב.אנחנו מדברים.הוא חושב שאני וג'ין לגמרי פסיכיים.הוא סיפר שהוא עובד בלוס אלאמוס.הוא אמר שאם היה משהו על עבמ"ים,הוא היה יודע,הוא אמר:"אתם מטורפים" והוא ישב שם וגילגל עיניים על כל הנושאים שדיברנו עליהם.ואז במהלך החודשים הבאים התחלנו לתת לו מידע ואחת מהידיעות שנתנו לו היה האיזור שחשבנו שהחוצן מוחזק...

קרי:S-4?

ג'ון:בלוס אלאמוס-YY-II והתברר...היו עוד דברים אחרים שאמרנו לו.אני לא זוכר מה זה היה אבל היו שלושה דברים שאמרנו לו והוא אישר את כל שלושת הדברים.הוא לא אישר שיש חוצן בשטח של YY-II
אבל הוא כן אישר שזו נקודת חלוקת דואר פנימי וזה איזור סגור וסודי במיוחד,ז"א אחד מהאיזורים הסודיים ביותר.ואז הוא החליט לנסות ולהשיג עבודה באיזור 51.אז הוא התקשר לד"ר טלר ואני חושב שהייתי נוכח בזמן שיחת הטלפון,אני לא בטוח,אולי הייתי שם כשד"ר טלר התקשר אליו בחזרה.בכל אופן,אני זוכר את בוב אומר...אה,ד"ר טלר שאל:אתה מעוניין לעבוד כאן בלייבמור,או שאתה רוצה לעבוד בלאס וגאס? ובוב ענה:אני רוצה לעבוד באיזור 51.וטלר אמר לו"תן לי לראות מה אפשר לעשות

ג'ון:זה קרה בנובמבר 88' ואני זוכר את בוב הולך לראיונות בEG&G והוא סיפר לנו מה בדיוק שאלו בראיונות.וזה היה מאוד מאוד טכני,והוא אמר שהוא היה ממש טוב בכולם כי באמת היה לו את הידע...
הוא היה מאוד גאה בעצמו והוא סיפר שבראיון השני השאלה הראשונה שהוא נשאל היתה:"מה מערכת היחסים שלך עם ג'ון ליר ומה אתה יודע עליו?" ובוב סיפר לי מה הוא ענה:"אמרתי להם שאני מכיר את ג'ון ליר,שהייתי אצלו בבית ושאני חושב שהוא דוחף את האף שלו למקומות שהוא לא צריך" והוא המשיך: מה שלא אמרתי להם זה שגם אני אוהב לדחוף את האף שלי לאן שלא צריך.

אז הדבר הבא שאני זוכר,אני חושב ב6 לדצמבר...לא,יכול להיות שזה היה לפני כן.יכול להיות או לפני או אחרי...בכל אופן,השולחן הזה לא היה פה.היו שם שני כסאות והוא נכנס.זה היה כבר לילה בערך ב7 או 8,והוא מתיישב.אני כותב צ'קים והוא אמר:"ג'ון,ראיתי היום דיסק".ואני מסתכל עליו ואומר:"מה?" והוא שוב אומר:"ראיתי היום דיסק",שאלתי אותו:שלנו או שלהם?" הוא אמר:"שלהם" ואני שואל:"היית באיזור 52?" והוספתי:"מה אתה עושה כאן? למה אתה לא בודק מה קורה ואח"כ מספר לי?" והוא ענה:"לא.אתה קיבלת הרבה על הראש בגלל הנושא הזה כך שאני חייב לספר לך שזה אמיתי.ראיתי את זה.

וככה העברנו כאן כמה שעות.והוא אמר:"אני אענה על השאלות שלך אבל אני לא יכול לנדב לך מידע.אז הוא גרם לי לשאול שאלות.אח"כ יצאנו החוצה,עמדנו בחוץ והסתכלנו על הכוכבים ואני אמרתי:טוב,אם אני רוצה להגיע לזטה רטיקולי(מחווה בידיו לכיוונים שונים) לאיזה כיוון אני צריך ללכת?והוא אמר לכאן (מצביע לימין) והוא סיפר איך הם המריאו והיה לו הסבר למה הם הצטרכו לטוס לכיוון ימין או משהו כזה

בכל אופן,זה נמשך כמה חודשים.הוא בא כל פעם שהוא חזר משם וסיפר לי מה הוא ראה.לילה אחד הוא בא ומתיישב.אחרי הפעם הראשונה לא דיברנו כאן יותר.אני לא זוכר מה הוביל לזה,אבל לא דנו כאן,בחדר הזה בשום דבר.אז,באותו לילה הוא ישב כאן,ככה ונתן לי סימן עם העין,אז יצאנו דרך הדלת החוצה לכיוון הבריכה ולעבר האורוות ובעודנו הולכים,מרי-לי שתמיד חושדת בכל אחד שאלה אותנו:לאן אתם הולכים? ואני עניתי:"אנחנו רק יוצאים החוצה לדבר קצת",אז יצאנו מאחורה לסימטה ואני שואל אותו:"מה,מה,מה?"

הוא אומר:ג'ון,אתה לעולם לא תבין איך זה לראות את החוצן הראשון שלך.אמרתי:"ראית אותו?הוא חי? הוא ענה:"כן" וסיפר לי על הנסיבות,שהוא הובל דרך מסדרון,מלווה בשומרים משני הצדדים.יש לי פה רישום שנעשה על סמך מה שהוא סיפר לי.הוא אמר שהיתה דלת,הוא סיפר שהיה שם חלון רגיל,מרובע,בגודל של 12 אינץ' על  12 אינץ' עם תיל דוקרני שזור בתוכו  ובצדדים ובפנים החדר הוא ראה את הגב של 'האפור',עומד עם גבו אליו ומשוחח עם שני מדענים שהתבוננו אליו מלמעלה למטה בחלוקים לבנים.והוא המשיך לספר...

קרי:מה שקרה...הבית שלו נהרס,הוא למעשה עזב את העבודה הממשלתית,זאת אומרת,הוא היה במנוסה,לא?

ג'ון:...אז הוא הלך ןחזר משם.ואז ב21 למרץ הייתי אצלו בבית והוא היה עסוק בעיצוב מכשיר שמפחיד כלבים וזה בגלל שהכלבים של מרי-לי היו נכנסים לתוך ערוגת הפרחים שלנו והוא תכנן איזה מגבר קטן שמשמיע טון צלילים גבוה שיגרום להם לא להתקרב. זה היה יום שלישי ה21 במרץ ואני זוכר שצפיתי בטלוויזיה.זה היה היום שבו הם ירו טיל מתוך ספינה והוא עשה סיבובים באוויר.ובוב אמר:הם עושים בוחן טיסה מחר בלילה,אתה רוצה לבוא לראות?ואני עונה:כן,אבל לאן נוכל ללכת? הוא אמר:אני מכיר דרך צדדית לאתר הניסוי מבלי להיכנס לשטח לא חוקי ותוכל לראות את זה.אמרתי מצויין!

אז למחרת הוא וג'ין ואישתו ג'קי,כן,היינו ארבעה אנשים,נכנסנו כאן לקראוון שלי,זה היה ב22 למרץ.נסענו לאלאמו ופנינו לדרך צדדית ברייצ'ל .אנחנו עולים במעלה הגבעה והמשדר מפסיק לעבוד. זה היה בערב והוא אומר:אנחנו חייבים להיות שם בשקיעה כי אז הם עושים את מבחן הטיסה.אז ג'ין האף תפס טרמפים מהיכן שנתקענו בחזרה ל'האש ספרינגס' השיג כמה פחיות נפט,חזר ושפך את התכולה פנימה ואז המשכנו בנסיעה.וככה הגענו לשם  מעט אחרי רדת החשיכה וירדנו בדרך אחורית אל 'גרום לייק'.ירדנו אולי חצי דרך ואז עצרנו בשטח קטן,ואני מוציא את הטלסקופ,מכוון אותו,לבוב היתה מצלמת וידאו,הוא הכין אותה והתחלנו לחפש.ואז ראינו את זה.זה היה בסביבות תשע בערב.אור מגיח בשמיים ומתחיל לזוז לכיוון הזה ולכיוון ההוא וכל זה ואני מנסה לתפוס את זה עם עדשה בקוטר 8 אינץ'  ולהתמקד בעב"ם.וכמובן שזה לא הלך,הדבר הזה היה גדול מדי ויותר מדי מסורבל.בכל מקרה,בשלב מסויים הדיסק המעופף עצר ואני הצלחתי להתמקד בו.וקראתי:"יש לי את זה!יש לי את זה!" כלי הטיס היה בערך בזווית של 40 ,35,30אולי 45 מעלות.זה היה בצבע צהוב ומקרין משהו מתוכו.ואני אומר:אני רואה את זה,אני רואה את זה!ג'ין מהר תסתכל" וככה כשהזזתי את הרגל כדי לפנות לו מקום הרגל שלי פגעה בחצובה והכל זז,ככה שלג'ין לא יצא לראות את זה.זה ירד בשיפוע מאחורי ההרים (מחווה בידו ישר ולמטה) אני אראה לך,אם יהיה לנו זמן.

יש לי קלטת עם מדבקה ועליה רשום 22 במרץ וצילמנו בוידאו את כל מה שקרה.לצערי הרב הקלטת של הוידאו ישבה על הפגוש בעוד כל זה מתרחש,אבל אח"כ צילמנו את עצמנו מדברים על זה.בכל אופן,בליל רביעי שלאחר מכן...הם תמיד ערכו טיסות מבחן בימי רביעי בשקיעה.כי הם העריכו שזה יהיה הזמן עם הכי פחות תנועה בכביש,כדי שאנשים לא יראו בטעות את הצלחת המעופפת.אז הלילה הבא בתור היה ה29 למרץ ואני הייתי בטיסה עם 'אמריקה טראנסאייר' בקליבלנד ומשם התקשרתי לבוב בשלישי בלילה ואמרתי לו:אתה יודע,אני בקליבלנד ואני לא אוכל להגיע..."שאלתי:"ומה אתם עושים? הוא אמר:אנחנו הולכים לדוג ואני אמרתי:"אה,נשמע מצויין,הלוואי והייתי יכול להצטרף". זה היה הלילה שבו הוא הלך עם ג'ורג' נאפ וג'ים טליאני. ג'ים טליאני עבד באיזור 52-בשטח צבאי.ובשבוע שלאחר מכן הוא פוטר בגלל שאחרי שהקלטת שג'ורג נאפ צילם פורסמה ,הם יכלו לשמוע את הקול של ג'ים צועק"זה מעולה!זה מעולה!" והם קראו לו ואמרו זה אתה שם.אולי זה לא היה שבוע אח"כ אבל די קרוב

ואז ליל רביעי השלישי בתור היה ה6 לאפריל.זה היה כשאני,בוב,ג'ין,אישתו של בוב ואחותה,שכרנו רכב כי הקראוון לא היה ברשותי וגם לא מכונית נוספת,אז נאלצנו לשכור.ואז שמנו מונה גייגר ואת כל ציוד הצילום בתא המטען.נסענו לשם,הכנו את הכל,אנחנו מגיעים ואני אומר:זהו.אנחנו לא צריכים להמשיך הלאה.בואו נעצור כאן."לא,לא,בואו נתקרב עוד"-אחות אישתו של בוב נהגה.ואז ראינו...את יודעת,פעם אחת אמרתי שאלו היו ארבע מכוניות.אולי היו רק שתיים,אבל מה זה חשוב.הפנסים שלהן כוונו עלינו ואני אמרתי"אנחנו חייבים לעוף מכאן".אז אמרתי ל...שכחתי איך קראו לה...תסתובבי בזהירות,כי אנחנו עמוק בתוך חול כאן ואנחנו לא רוצים להיתפס.
אז הסתובבנו כדי להסתלק משם וזה היה ברור שלא נספיק להגיע לכביש הראשי לפני שהם תופסים אותנו.אז עצרנו.בוב אמר:תקשיבו,אני לא יכול להרשות לעצמי להיתפס.אני לוקח את הנשק שלי(היה לו 9 מ"מ) ואני יוצא לכיוון המדבר,כשהם יעזבו אני אחזור".אז חיכינו להם.הוא יוצא אל המדבר,אני לוקח את הטלסקופ ומתחיל להעמיד אותו.הם עוצרים לידינו.וכולם עומדים עם כלי נשק מוכנים לירי ו...למען האמת הלכתי לרכב ,שמתי עליו את הידיים ואמרתי:"מה אתם עושים כאן,מה קורה?"הם אמרו שהם צריכים לראות את תעודת הזהות שלי ואני "אומר:"אני לא מבין,למה אתם רודפים אחרינו במדבר?"והם ענו "ממה אתם בורחים?

וככה הדברים קצת נרגעו,הראינו את רשיון הנהיגה שלנו.הם עשו כמה טלפונים ואמרו לנו:"תראו,אנחנו לא יכולים להעיף אתכם מכאן כי זה איזור מורשה,אבל אנחנו יכולים להפוך את זה למאוד לא נוח עבורכם אם תחליטו להישאר פה,תעשו את הבחירה שלכם.ואז הם עזבו.חיכינו בערך 15 דקות.תא המטען היה פתוח כי הוצאתי את הטלסקופ החוצה והיינו קצת תמימים,לא היה לנו מושג שכל מה שהחבר'ה האלה עשו זה לסוע בערך 100 מטר במורד הדרך,הסתובבו,הוציאו את כל ציוד ההקלטות והצילום שלהם והקליטו את כל מה שהתרחש.
בוב חוזר מהמדבר עם ה-9 מ"מ של ואומר:"אתם יודעים,מזל שהם לא עשו איזה מהלך,הייתי מפוצץ אותם לרסיסים".המשכנו לדבר עוד 15 דקות,ארזנו את הכל ויצאנו לכיוון הכביש הראשי ובעודנו נוסעים,מגיעה לכיוונינו מכונית הלינקולן של השריף המחוזי עם הסירנות וכל העסק.הם הוציאו אותנו,את יודעת עם ידיים למעלה,ביקשו שנשים ידיים על המכונית... ואז אחרי 15-20 דקות הפלטתי הערה שבוב לעולם לא יסלח לי עליה.כשהשריף אמר:אני צריך לראות רשיונות ואני עניתי לו:"שלי בתא המטען".כמובן שהכל היה בתא המטען לרבות הנשק,מונה הגייגר ציוד הצילום וכל השאר.
לא נתנו להם להסתכל בתא המטען.אחד מהם אמר:כל מה שאני רוצה לדעת זה למה יש כאן חמישה אנשים ובבדיקה היו רק ארבעה.ואיפה הנשק?! זה כל מה שאני רוצה לדעת!".ובילינו שם שעה ארוכה בוויכוחים ודיבורים ובסופה של השעה הוא מקבל טלפון ואומר"או.קי,השם שלו היה לאפרן.שריף לאפרן והא אומר:אני לא יודע למה אמרו לי לעשות את זה אבל נאמר לי לתת לכם ללכת,מבחינתי אין בזה שום הגיון אבל אלו ההוראות שקיבלתי.אני רוצה שתיכנסו למכונית ואני לא מעוניין לראות אתכם באיזור הזה שוב אי פעם"

אז עזבנו,נסענו לעיר,זה היה כבר 11 או 12 בלילה.דיברנו על מה שקרה ולמחרת בוב מקבל שיחת טלפון מהבוס שלו...אני לא זוכר איך קראו לו והוא אמר לו:"בוב אל תצא לשדה התעופה,אני מגיע לקחת אותך".הם לקחו את בוב ל'אינדיאן ספרינגס' שהוא האתר המוביל בין כל איזורי הבדיקה באיזור.הם ממש הוציאו אותו מהמכונית כשאקדח מוצמד לאוזנו ואמרו:בוב,נתנו לך אישור כניסה וסיפרנו לך את הסוד,זה לא אומר שהיית צריך ליידע את כל החברים שלך על הצלחות המעופפות.תחליט,אתה רוצה לעבוד כאן או לא?ובוב לא היה מוכן להתחייב.הם הביאו את השומרים שתפסו אותנו ודיברו איתנו אז,כדי להוכיח שהיינו שם,ובוב לא שיתף פעולה וכמה ימים לאחר מכן הוא אומר:אני לא מתכוון לחזור לעבוד שם.ואנחנו שאלנו:למה? והוא ענה:כי בפעם האחרונה שעליתי על 737..."הוא אמר: אני זוכר שעליתי בכבש המטוס...

קרי:הו,לא

ג'ון:...ואני זוכר שירדתי חזרה בכבש המטוס אבל אני לא זוכר כלום ממה שקרה שם או מה שקרה אחר כך.

הוא אמר:אני לא רוצה לעבוד בתנאים כאלו.אני מעדיף לא לעבוד בתנאים האלו.

קרי:וואו

ג'ון:והוא המשיך:"אני מיודע עכשיו במה קורה וזה נהדר,אבל אני לא רוצה לעבוד בנסיבות האלה"

אז בגלל זה הוא לא חזר חזרה

קרי:או.קי,זה חומר טוב. יש לי שאלה.פגשנו מישהו שאמר שמתחת לאדמה באיזור 51,אני לא יודעת אם הבחור היה רציני או לא...אבל הוא אמר שיש להם שם ערימות של,למשל,קוקאין והם מסממים אנשים כדי להכריח אותם לעבוד שם.הם מטיסים אותם לשם,הם נותנים להם סמים,הם מביאים להם נשים...אתה יודע משהו על זה?

ג'ון:לא,אבל יש לי את כל הסיבות להאמין שזה נכון.ז"א השטח שם שמתחת לאדמה הוא כל כך עצום,כל כך גדול,הוא נמשך לנצח,יש שם כמה קומות.יש לי חבר במכרה הזהב.האנשים שבמקור ניהלו את המכרה,אחד מהם יושב בכלא בווינמקה,והאחד הזה הוא איש אבטחה והוא מספר להם סיפורים...והסיבה שאיש אבטחה מאיזור 51 נמצא שם,זה בגלל שהוא התחיל 'לפטפט' והוא יושב שם במאסר עולם.הוא מדבר...ומה הם יכולים לעשות לו עכשיו...כשהוא נמצא שם לנצח.
אין לי ספק.אתה רואה את הדברים על איזור 51 ואז יש מי שאומר:אה,אני מכיר אנשים שעובדים שם והם אומרים שאין שום בסיסים תת-קרקעיים"ברור.כי ישנם אולי 1900 אנשים שעובדים למעלה ואין להם שום סיבה...כשאתה עובד באיזור 51 הם לא מעבירים לך תדריך ואומרים:"אל תספרו לאף אחד על החוצנים שיש לנו כאן" אנשים שעובדים על מטוסים,טכנאים,אין שום סיבה שיידעו את הדברים האלה
הסודיות של המקום לא עובדת בצורה כזאת.

קרי:האם למיטב הבנתך בנוויץ' היה תחת השפעה של שליטה מוחית (מיינד קונטרול)?

ג'ון:(מהנהן בראשו) לבנוויץ' ידע טוב מאוד בפרטים מסוימים.מידע נכון ואמיתי.הוא זה שגילה את דולסה,הוא זה שידע על הספינה השחורה,על האפורים,על ארצ'ולטה מסה(איזור שנמצא צפונית לדולסה) הוא זה שידע כל מיני דברים,מחסן הנשק של מונזאנו.דוטי נשלח אליו יחד עם ביל מור כדי להטעות אותו,לתת לו מידע שגוי ולגרום לו להיראות כמו מטומטם

קרי:ואתה הכרת את ביל מור,נכון?האם זה נכון?כי ביל מור פחות או יותר שייך לצד השני.הוא לא נמצא בעין הציבור נכון לזמן הזה.אני חושבת שהוא קילקל את היחסים שלו עם הרבה אנשים,אבל גם הוא יודע הרבה,אתה מסכים איתי?

ג'ון:ככל הנראה,כן

פרוייקט סרפו

קרי:מה בנוגע לפרוייקט סרפו?אני מבינה שהתבטאת בעבר בATS שבאופן כללי מדובר בהטעיה אבל שכן,ברור ששלחנו אסטרונאוטים...

ג'ון:שלחנו צוות.בהחלט נשלח צוות.הם נשלחו לזטה רטיקולי.היו שלושה מהם.יכול להיות שזה מידע מפוברק...מי יודע?אולי היו חמישה מהם

קרי:כן

ג'ון:אבל הבעיה עם סרפו,ומה שאנחנו רואים עכשיו אצל בוריש הוא שיש גברים ונשים,וזה לא נכון.

קרי:למה אתה מתכוון גברים ונשים?

ג'ון:מזטה רטיקולי

קרי:אתה מתכוון חוצנים שהם זכרים ונקבות?

ג'ון:זכרים ונקבות...

קרי:אתה אומר שאין?

ג'ון:לא.הם יצורים קיברנטיים.הם,החבר'ה שעשו את החבר'ה האלה,שהם מכנים בשמות ג'יי-רוד ו'האפורים',החברה האלה הם בסה"כ יצורים קיברנטיים.הם באים לכאן.התפקיד שלהם הוא לראות אם החווה הזו...פעם הייתי קורא לזה ניסוי.זה לא ניסוי...זה חווה.חוות נשמות...אם הדברים מתקדמים כפי שצריך.נהגתי לחשוב שזה מרושע.זה לא.אנחנו פשוט בתהליך התפתחות והחבר'ה האלה 'האפורים',נמצאים כאן כדי לעקוב,כדי לראות שהכל בסדר.הם לוקחים ילדים בני 3-ו-4 והם לוקחים אותם כשהם בני 7-8 ושוב כשהם מגיעים לגיל 13 כדי לוודא שהכל בסדר,זה כל התפקיד שלהם.

קרי:מניפולציה גנטית,במילים אחרות,שדרוג של הגזע

ג'ון:כרגע אנחנו רוצחים,יהירים,גנבים ואנחנו לומדים איך להשתחרר.כשנתבגר מעט נוכל ללכת לשחק עם כולם ביקום,שהוא מקום נהדר,נפלא וגדול.

קרי:מאיפה הוודאות שלך?

ג'ון:מאיפה מה?

קרי:מהיכן הביטחון שלך לגבי מה שאתה יודע?אתה מבין למה אני מתכוונת?האם זה בגלל שדיברת עם הרבה  מאוד אנשים וניכנסת לעומק העניין?

ג'ון:כן

קרי:אבל,האם לך עצמך היה איזשהו קשר עם חוצנים שאתה מודע אליו?

ג'ון:אני מניח שכן אבל אין לי שום זיכרון של זה.את יודעת,הדבר היחיד שקרה לי אי פעם,כשהייתי בן 9 או 10 נהגתי ללכת בשבתות בבוקר לסטודיו לריקוד של בראוני בראון למדתי סטפס ובלט.השיעור הסתיים ב-12.הייתי יוצא החוצה ל'אושן בולווארד' עולה על האוטובוס לחזור הביתה לרחוב 14/222.זה היה לוקח בערך 30 דקות.יום אחד אני עולה על האוטובוס אחרי שיעור ריקוד ואני זוכר את עצמי יורד במדרגות של האוטובוס,מסתכל על הנהג ואני פשוט בשוק...לא יכולתי לדבר במשך דקה ואז אמרתי:"זה לא האוטובוס שלקחתי כדי להגיע הביתה?" והוא הסתכל עלי...זה היה ממש מוזר...הזמן נעלם...מי יודע לאן הלך?

קרי:כמה זמן זה היה?

ג'ון:קרוב לוודאי ש,טוב,מי יודע?אני זוכר שהייתי לא מודע למשך שעה אחת,שעתיים.זה היה בערך שעה אחת.

קרי:אתה מרגיש שה'אפורים' הם מרושעים?

ג'ון:לא

קרי:או.קי,ואתה מודע לכך שאנחנו פחות או יותר בונים סוג של מבנה מגן סביב כדור הארץ למצב של מלחמה נגד חוצנים וכיו"צ?

ג'ון:איזו בדיחה.כלומר,הממשלה שלנו כל כך יהירה,את מבינה,הם יודעים כל כך מעט והם חושבים שהם יוכלו לבנות...מגן נגד האפורים או מישהו אחר.אולי מתקיימת איזושהי מלחמה אבל העניין הבסיסי...הדבר הבסיסי שהוא כדור הארץ זה ההתפתחות של הנפש.ישנם מיליארדים כמונו ביקום,מיליארדים בדיוק כמונו בשלבים שונים של התפתחות.חלק מהם לא מפותחים כמונו וחלק אחר מפותח הרבה יותר.אבל הכל מתבסס על הנשמה,הטבע שלנו,לא להיות כאלה רוצחים,גנבים,יהירים.ללכת קדימה.אנחנו חייבים להתפתח.

השמש

ג'ון:השמש היא לא סידרה של התפוצצויות תרמו-גרעיניות.השמש היא אורגניזם אלקטרו מגנטי ומה שהוא עושה- הוא מגיב לאלקטרומגנטיות של כובבי לכת מסויימים.לכל כוכבי הלכת במערכת השמש שיש להם אטמוספירה וסביבה דומה לכדוה"א.כוכב מרקיורי לא חם מספיק בכדי להתיך עופרת.הוא בדיוק כמו כדור הארץ.לנפטון אין אוצרות גז גדולים,בדיוק כמו בכדור הארץ.הגורם היחיד שיש לו אוצרות גז גדולים במערכת השמש שלנו היא נאס"א.

אני מתיחס עכשיו למה שמנסים להאכיל אותנו בכל הקשור ל'פרוייקט סרפו' והסיבה שככה אני מאמין היא שכבר אין לממשלה שום דרך להסתיר את האפורים.הם צריכים לכסות את עצמם עם הסיפור,אבל בגלל שהם לא יודעים מי הם ומה המטרה שלהם,הם פשוט רוצים להציג את זה כ:"כן,הם מזטה רטיקולי,כן,היינו שם,כן זו עיסקה בין אמא לאבא.שיחקנו איתם כדורגל.כן,זה לא ביג דיל..."

קרי:מלבד העובדה שהם עירבו הנדסה גנטית.והם לקחו חלקים של אחד האסטרונאוטים,חלקי גוף והם עשו לו שיבוט.גם זה חלק מהסיפור של 'סרפו'

ג'ון:לא ידעתי את זה

קרי:כן.הרבה אנשים מפספסים את זה.

ג'ון:איזה אסטרונאוט?

קרי:אחד האסטרונאוטים שמת בסרפו.

ג'ון:אה,אה,כן,בסדר

קרי:וגילו שהוא שובט.והם כביכול כמעט פתחו במלחמה כשהם גילו שהם לא יכולים לעשות את הטקס האחרון לכבוד החבר שלהם האסטרונאוט.זה סיפור נהדר אבל מי יודע אם הוא אמיתי

ג'ון:זה סיפור מצויין.אולי אני טועה אבל אני מאמין שזה דיסאינפורמציה.

קרי:אבל היינו בזטה רטיקולי.הבסיס של הסיפור הוא למעשה נכון בכל מה שנוגע לך?בעקבות מה ששמעת דרך הקשרים שיש לך?

ג'ון:כן

קרי:כי יש כמה אנשים הגונים למדי...

ג'ון:אני ראיתי... היום שם הוא באורך 90 שעות(זמן כדור הארץ).לא ראיתי שמישהו דיבר על האינפורמציה הזו.זה הכוכב הרביעי מזטה רטיקולי 2.אז אם אתה עומד ברטיקולום 4 אתה יכול לראות את שתי השמשות זטה 1 וזטה 2.

קרי:וואו.כן,כי ככל הנראה יש תמונות של הדברים האלה.

ג'ון:נהדר

קרי:אתה אומר שאתה לא מאמין שיש תמונות?

ג'ון:לא,יכול להיות שיש,יכול להיות.מה אני יודע?


בובי ריי אינמן,בוב אקסלר,מג'סטיק 12 (MJ12)

קרי:נראה שאתה יודע הרבה מאוד!ואנחנו מנסים להגיע לשורש של מה שאתה יודע.

מה לגבי בובי ריי אינמן?אתה יודע במה הוא מעורב?

ג'ון:הוא נעשה מעורב בMJ12 ...את זוכרת מי היה בוב אקסלר?בוב אקסלר היה באמת בחור טוב,הוא ממש צלל לזה ביחד איתי.אני מתכוון,הוא עמד שם בדלת הזו (מצביע מעבר לחדר) וראה איזושהי אלומת אור יוצאת מהמקום הזה כאן.ידוע,או שסזאת אמונה שלי שההר הזה כולו  מורכב מ...

קרי:חתיכת הר יש שם מאחוריך.

ג'ון:כן.

קרי:זה מדהים

ג'ון:אנחנו מאמינים שיש שם כל מני סוגים של בסיסים או איך שתקראי להם בתוך ההר הזה.אקסלר ראה את זה.אקסלר הוא הבחור בהא הידיעה ואם לא קראת או שמעת את הסיפור הזה את חייבת לקרוא אותו.הוא חזר לאיזור מזרח ארה"ב יום אחד ואני נסעתי איתו.
נסענו ביחד שעות בתקופה שהטסתי מטענים.
סיימתי עם המטוס שלי ב10 בלילה,נסענו ברכב עד 0600 בבוקר,עשינו כל מני דברים משוגעים.אבל יום אחד בוב ניגש לEG&G
ואומר:איך אני מגיע למדור של הצלחות המעופפות?או משהו בסגנון הזה

קרי:אבל איך בובי ריי אינמן שייך לכל זה?

ג'ון:או.קי,אז בוב אקסלר פוגש את בובי ריי אינמן באיזה כינוס משותף,הוא ניגש אליו ואומר:"איך אני יכול ליצור קשר עם MJ12?"

ואינמן הסתכל עליו ואמר:"תן לי לראות אם אני יכול לעזור לך" וככה התחילה האינטראקציה בין בוב אקסלר לבובי ריי אינמן.

קרי:למה בובי ריי אינמן היה מוכן לעזור

ג'ון:לאקסלר?

קרי:כן.האם הוא תומך בחשיפה?מה דעתך?

ג'ון:כן.תמיד היה חלק במג'סטיק 12 שרוצה לחשוף והם תמיד מגיעים לנקודה של "בוא נספר לציבור" ואז הם תמיד נסוגים.ואני לא יודע למה  הם תמיד בוחרים לסגת.



קרי:זה היה מעולה.אנחנו רוצים להודות לך

ג'ון:שאלת את השאלות הנכונות.רק חיכיתי לראות לאיזה כיוון את מתכוונת לקחת את זה.אני פשוט מספר את הסיפור של מה שקרה.זה לא אומר שאני צודק,את יודעת.אני רק אומר מה קרה.


ג'ון:לגבי אנרגיה חופשית(נקודת האפס)?מעולם לא שמעתי כל כך הרבה קישקוש בימי חיי.

אני מתכוון,שזה פשוט,אם תסלחו לי על הביטוי,חרא.זאת אומרת,זה לא הולך לקרות.זה לא קרה,זה לא יקרה.

קרי:אתה מכיר את האל פוטהוף?

ג'ון:בטח.יש לו עבודה מצויינת באוניברסיטת סטנפורד

קרי:טוב,הוא מעורב במשהו שקשור לאנרגיה חופשית...

ג'ון:בהחלט.והוא ממשיך לשלוח אלי את כל החומר הזה על נקודת האפס ו...

קרי:אתה פשוט לא מאמין לזה

ג'ון:לא.זאת תרמית

קרי:זה מה שאתה חושב? אתה חושב שזו תרמית מבחינה מדעית,או בגלל שזה מה שאנשים אמרו לך,הקשרים שלך אומרים שזאת תרמית?

ג'ון:לא.זו הדעה שלי ואני אקח את האחריות על זה.

קרי:מה לגבי 2012?אתה חושב שזו הונאה?

UFP Power Plantג'ון:כן.אנחנו כל הזמן במלחמות.בסופו של דבר העולם יילך ויכחד.זה כדי לשמור את כולנו מודאגים,מלאי  חששות וכדומה.כולנו רוצים לחזור הביתה,להיות מסוגלים להתפרנס וללכת הביתה להיות עם המשפחה שלנו ועם הילדים.זה כל מה שאנחנו רוצים לעשות אבל אנחנו ממשיכים בעקביות לרדוף אחרי המוסלמים וממשיכים לחשוב שזה מהווה איום וההוא מהווה איום,אם זה לא ג'לים או מהשהו דומה אז זה סתם.אתם מבינים,זה פשוט נורא.זה הכל בולשיט

ג'ון:(מצביע על עצם עגול ומבריק:דגם מהונדס לאחור של תחנת עבמ"ים מאיזור 51) ג'ו ונטי הרכיב את זה.זה זהה במדויק למקור.וכאן יש את ה115
UFO Power Plant ולבוב  היו שלושה כאלה מלוס אל אלאמוס.
והממשלה גנבה שניים מהם ואחד מהם מוסתר במקום סודי בלאס וגאס.
ואני חשבתי שאני ו...יש רק שלושה אנשים בעולם שידעו איפה זה ולקרוא את ג'ורג' בראיון בATS הוא טען שהוא יודע איפה זה,אבל אני לא משוכנע אם הוא יודע או לא.
אבל זה הדגם בחצי הגודל ויש לי את הרישום שבוב צייר עבורי בפברואר שנת 90' שמראה איך זה עובד.ה-115 הופגז בפרוטונים והחום באמצעות גנרטור תרמיוני סיפק מתח חיובי כדי להפעיל את כלי הטיס ואז את כח הכבידה. ומושכים את הגל למעלה שניתן יהיה להשתמש בו כדי לסוע לבקר ברחבי היקום...

 

סוף ראיון-ג'ון ליר